פעילות בכנסת

חוק העסקת 5% עובדים עם מגבלות בגופים ממשלתיים

זה בדיוק הרציונאל שעמד מאחורי החוק ההיסטורי, שיזמנו שמחייב סיכוי שווה לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי שיש בו יותר
מ- 100 עובדים, שנכנס לתוקף ב- 1.1.2017.
מדובר על עשרות אלפי משרות שייפתחו (תוך 5 שנים) לאנשים עם מוגבלות – בדיוק במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות לגביהם.
מדובר במשרדי ממשלה, שירות המדינה, עיריות ורשויות מקומיות, חברות ממשלתיות, קופות חולים ובתי חולים, מערכת החינוך ועוד.

החוק מטפל בצד ההיצע של מקומות עבודה עבור אנשים עם מוגבלות ויביא לשילוב גדול שלהם בעבודה, אבל חשוב מכך:
הוא יביא לשילוב שלהם בתהליך קבלת ההחלטות לגביהם, כי הם יהיו חלק אינטגרלי מהגופים בהם מתקבלות ההחלטות האלה.
לא עוד החלטות לגביהם – בלעדיהם.

את החוק הגישו חברי הכנסת איציק שמולי, יואב קיש ונורית קורן וקידמו אותו חבר הכנסת אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת וגם אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות.

החוק כבר משפיע. קודם כל, הוא החליף את מכבסת המילים של "אפלייה מתקנת", "העדפה מתקנת", "שוויון הזדמנויות" – מילים יפות שלא שינו מאומה במציאות הישראלית. כעת יש מדדים וצעדים ברורים למנהלים בשירות הציבורי ובגופי הממשלה.

שנית, יש פניות רבות ל"סיכוי שווה" מצד גופים ממשלתיים רבים שמנסים לאתר עובדים עם מוגבלות. החוק גם יצר מציאות חדשה עבור ציבור מחפשי העבודה עם מוגבלות: משרות ייעודיות.
חלק מהמשרות בשנה האחרונה שמפרסמים גופים ממשלתיים כבר לא נותנים רק עדיפות לאנשים עם מוגבלות, אלא מיועדות אך ורק עבורם.

חוק לרון

אנחנו מנהלים בנוסף קמפיין להעלאה משמעותית של הדיסריגארד – אותו סכום שממנו מתחילים לקחת לאנשים עם מוגבלות את קיצבאות הנכות במסגרת חוק לרון.
השינוי בדיסריגארד אמור לטפל בצד השני של התופעה: הביקוש לעבודה מצד אנשים עם מוגבלות.
העמדה שלנו היא שדיסריגארד נמוך במסגרת "חוק לרון", קובע למעשה שאנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד מפסידים כסף כשהם מתחילים לעבוד- החל מסכום נמוך ביותר של 3,700 שח.
דיסריגארד בסכום של 3,700 שח הוא חסם משמעותי שעומד בפני אנשים עם מוגבלות שרוצים להשתלב בחברה, לחיות חיים רגילים כמו כל אחד אחר, לתרום לכלכלה, להתפרנס, לעשות מה שכל אחד מאיתנו עושה – לעבוד.
הדיסריגארד הנמוך פוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד. הוא מסליל אותם לעבוד בשכר נמוך מאוד, כי הם חוששים לאבד את הקיצבה. שכר נמוך משמעותו גם תפקידים זוטרים.

חוק לרון מעודד אנשים עם מוגבלות לעבוד בשחור, בלי תלושי שכר, ובלי להצהיר על השכר שלהם וכך בעל כורחם הם עוברים על החוק ונפגעים במיוחד כאשר הם מפסידים את זכויותיהם הסוציאליות. החוק גורם לאנשים עם מוגבלות להיות כמו תגרנים בשוק ולעסוק בחישובים אינסופיים של שכר מול אחוזי נכות וקיצבה.
צריך לזכור; החוק קובע, כי קיים קשר בין קצבת הנכות לכושר השתכרותו של מקבל הקצבה אולם אנו סבורים, כי אין זה כך. קצבאות הנכות נועדו לשמש לכיסוי ההוצאות הרפואיות והוצאות נלוות אחרות רבות הנובעות ממצבם הבריאותי של אנשים עם מוגבלות ואשר כרוכות בעלויות גבוהות. לשם כך נדרשת קצבת הנכות ותו לא.
צריך לעודד אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד ולהשתלב בחברה ולהפסיק את התופעה שהם מפסידים את כל הקיצבה כשהם מתחילים לעבוד. צריך להעלות את ה"דיסריגארד" שממנו מתבטלת הקיצבה לסכום של 15,000 ₪. פי 1.5 מהשכר הממוצע במשק.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן